האקופונקטורה נמצאה כיעילה בטיפול במגוון רחב של מצבי חירום. התגובה לטיפול מהירה ונטולת תופעות לוואי המוכרות בטיפול התרופתי הרגיל. היתרון הגדול של הטיפול בשיטת הדיקור במצבי חירום הוא הזמינות הגבוהה. גם בהיעדר מחטים ניתן להשיג תוצאות טובות ע"י הפעלת לחץ על נקודות הדיקור. המקרים היותר קשים ומורכבים הזקוקים ליחידה לטיפול נמרץ, יכולים לקבל את הטיפול בדיקור במהלך ההמתנה במיון ובכך להפחית את הסיבוכים ואף לשפר את מצב החולים הללו.
מספר דוגמאות לטיפול במצבי חירום:
1. בחולה מחוסר הכרה.
2. "מכת חום".
3. התקף אפילפסיה.
4. היסטריה.
5. כאבי-ראש.
6. שוק.
7. מצבים חריפים בעיניים. (כוויות, דלקות למיניהן ועוד ).
8. מצבים חריפים באוזניים. ( כאבים, ורטיגו, דלקות ועוד ).
9. מצבים שונים באף. ( דמום - אפיסטקסיס, נזלת וסינוסיטיס ועוד ).
10. התקף אסטמה.
11. התקף גיהוקים בלתי פוסקים.
12. כאבים תעוקתיים , אי-ספיקת לב והפרעות קצב הלב למיניהן.
13. בעיות במערכת העיכול. ( גסטריטיס, גסטרואנטריטיס, כאבים, כיב פפטי, אפנדציטיס, אבנים בכיס-מרה ועוד ).
14. עווית בכליות.
15. כאבי-גב.
16. עצירת שתן.
17. כאבים שלאחר ניתוח.
18. כאבי ווסת.
מבט אישי:
ברצוני להביא בפניכם את ניסיוני בטיפול בחולים קריטיים במסגרת יחידות טיפול נמרץ שונות. בדרך זו אנסה להדגים את היכולת הטיפולית הכבירה הטמונה בשיטת הדיקור הסינית. רק הנפשות הפועלות ביחידות, הנתקלים פעם אחר פעם במקרה הנחשב כאבוד, בו מושקעים משאבי אנוש וממון אדירים. יכול להעריך הצלחה ושיקום של חולים שכאלו. החולים נמצאים במצב קשה במיוחד ויכולתם לשפוט את מצבם והגורמים לשינויים, לקוי. עם כל זה, אי אפשר להלחם בהצלחה. החולה משתפר במהירות, מחולה קריטי ובלתי יציב הופך לחולה מאוזן ובמגמת שיפור. הדרך הטיפולית במצבים חריפים ברפואה הסינית מקובלת על האומה הגדולה בעולם. באופן שכזה חוסכת המערכת הרפואית הסינית הון עתק ויכולה להפנות חלק מהמשאבים הללו לצרכים האמיתיים של צמיחה והתפתחות. אף אנו כעם התלוי כלכלית בגורמי חוץ, חייבים לחשוב כיצד ואיך לחסוך בכסף של המערכת הרפואית, להפחית את הנטל על החברה, להקל על החולה עצמו ועל משפחתו.
מפגשי הראשון עם מקרי הפרעות קצב של הלב התרחש ביחידה לטיפול נמרץ בבי"ח גדול במרכז הארץ. מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב היה צריך להתמודד עם 4 מקרים של טכיקרדיה חדרית שלא הגיבו לשום טיפול תרופתי או זה של השתלת אלקטרודות בלב ( דה-פיברחלטור ). החולים שהו ביחידה כחודשיים ימים ובלא יכולת לשנע אותם למחלקה פנימית או לביתם. בדלית ברירה הסכים המנהל לניסיון הטיפולי בדיקור. המעקב של החולים הללו היה מלא ותחת ניטור של מכשירים. כעבור שעה מתום הטיפול בדיקור חזר קצב הלב לנורמה. המשכנו עוד מספר טיפולים עד להעברתם למחלקה פנימית ומשם שחרור הביתה.מתוך ה-4 חולים אשר הסיכוי שלהם לשרוד בחוץ היה אפס, נותרו בחיים שניים אשר האריכו ימים ושנים. התמותה של שני החולים האחרים הייתה על רקע בעיות אחרות שאינן קשורות לקצב הלב אשר חזר לנורמה ובגין כך אפשר היה להעבירם למחלקה פנימית והביתה. התוצאה הטיפולית הזו הכתה גלים בין הקרדיולוגים ונפתח צוהר לבצע עבודת מחקר על השפעת הדיקור בהפרות קצב לב שאינן מסכנות חיים. ואכן ערכתי כמה מחקרים עם הקריטריונים הנוקשים של וועדת הלסינקי והתוצאות דברו בעד עצמן. כמעט 90% מהחולים הוטבו ביותר או החלימו לגמרי ושוב לא נזקקו לטיפול תרופתי העשיר בתופעות לוואי שליליות. העבודה הייתה מרתקת יען כי עלינו על סיבות מדהימות להתפתחות הפרעות קצב לב. אזכיר רק כמה אנקדוטות, ילדה כבת 5 נמצאה אלרגית לצבע צהוב, וכל חשיפה לחומר במזון מהצבע הזה הסתיים בהתקף. מובן שהילדה נמנעה מלאכול צבע צהוב באוכל וסיימנו את הטיפול בהצלחה מלאה. במקרה אחר נמצא כי הקשת נחש בילדות באצבע מסוימת היה הגורם להפרעות הקצב. היו כמה מקרים של תאונות דרכים או פציעה קרבית עם מעורבות אצבעות מסוימות, היוו את הגורם להפרעת הקצב. הסל שלי מלא בספורים מאד מיוחדים של חולים אלו והסיבות להפרעת הקצב ומכאן גם להצלחה הטיפולית.
המחקר הנוסף שערכנו היה על חולי תעוקה שלא ניתן היה לייצבם תרופתית או בעזרת ניתוח מעקפים או טיפול בבלון. באותם ימים עדיין לא הייתה אפשרות השתלת סטנט. הטיפול בדיקור נעשה ללא שום קשר עם הקרדיולוגים אשר החליטו לגבי הטיפול הנוסף, המצב השוטף וההחלטה על ניתוח. והנה, גם במחקר זה מצאנו כי ההשפעה המיטיבה בהיבט הרחב של הסימפטומים של החולים, הניב קרוב ל-90% הטבה. גם זה היה חריג הואיל והיה מדובר בחולים קשים יותר שלא ניתן היה לעזור להם בכל דרך אחרת. האכזבה הייתה בכך, שלמרות התוצאות המרשימות של המחקר, הקרדיולוגים לכאורה שכחו את מה שנעשה הן בטיפול בהפרעות הקצב והן בטיפול בתעוקת חזה. מרגע הפסקת המחקר חולים אחדים הגיעו בכוחות עצמם משום ששמעו מהמטופלים על ההטבה הרבה. המערכת לא השכילה להפנות חולים לטיפול שכזה ובכך אני רואה את כשלון המערכת, חוסר פתיחותה וההדגשה של אשמור על חולי כקנייני הפרטי וגם במחיר משמעותי על בריאתם, הצורך בתרופות על תופעות הלוואי.
מקרה אחר של חולה צעיר בן 36 עם אוטם חריף בשריר הלב אשר גיהק ימים אחדים וללא הפסקה. האיש היה מותש גופנית מהגיהוקים הבלתי פוסקים שלא הגיבו לכל טיפול מקובל בבעיה. בייאושם כי רב פנו אלי רופאי היחידה לטיפול נמרץ לב לנסות ולעזור לאיש שמא חלילה יבולע לו בגין כך. גם במקרה הנוכחי הייתה הטבה רבה החל מן הטיפול הראשון, ולאחר השני פסקו הגיהוקים לגמרי והאיש יכול היה להחלים כיאות מהאוטם בשריר הלב.
אני שקוד על משמרתי ביחידה לטיפול נמרץ לב במוסד בו עבדתי. לפתע מתקבלת הודעה כי גבר צעיר בן 26, איש צבא קבע יגיע אלינו ללא הכרה ולאחר החייאה. האיש המתין לתשובה על לידת ילדו הראשון מאחורי החלון. האחות מבשרת לו את ההודעה המשמחת והאיש צנח ומת. מיד הוזעקו הרופאים במקום ובוצעה ההחייאה. האיש היה בחוסר הכרה עמוק והנוירולוג התקשה לתת לו פרוגנוזה טובה. ההשתתפות האישית שלי באירוע דחפה אותי לנקוט בצעד חריג ולבצע לאיש טיפול בדיקור למרות חוסר הכרתו והיעדר מישהו מבני המשפחה שיכל לתת הסכמה. לא היו לי מחטי דיקור ולכן השתמשתי במחט רגילה של הזרקה. האיש חזר מיד לאחר הדיקור להכרה ומאז נצפתה החלמה מלאה והאיש חזר לתפקוד מלא. האם עזרתי לו או סתם היה נדמה לי? התגובה לטיפול הייתה כה דרמטית ולא היה ספק בלב האחיות עמן עבדתי ולי, כי עשינו את הצעד הנכון והגבר הצעיר חזר מהר ומלא להכרה ולתפקוד.
המקרה האחרון שנדון בו מוכר לבי"ח בדרום הארץ. אשה כבת 40 חולת אסטמה ידועה, אשר בעקבות התקף קוצר נשימה קשה, עברה החייאה. הגיעה לטיפול נמרץ נשימתי וטופלה כמקובל במקרים דנן. שלושה ניסיונות חוזרים להוצאת הצנרור כשלו וההמלצה של המחלקה הייתה לבצע טרכיאוסטומיה. המשפחה לא ניאותה לאשר ביצוע ניתוח השתלת צינור לקנה הנשימה ובקשה רשות לפנות אלי לטיפול. תוך כדי הטיפול ביחידה הוצע הטובוס - הצינור המלאכותי דרכו הונשמה. היה ניטור מלא אחר הערכים בדם כולל חמצון, דופק ולחץ-דם. שום עדות לנזק המו-דינמי לא נצפה ולא הראתה החמרה בחמצון. למחרת חזרנו על הטיפול וכך ב-4 מפגשים עוקבים ביחידה. לשמחת המשפחה והאשה לא היה גבול מההצלחה וביחידה חגגו את האירוע המיוחד. גם כאן כמו במקרים אחרים לא נדרשתי לשוב לפעילות עם חולים בעייתיים למרות שבטוחני כי היו לא מעטים שכאלה.
דיון:
יחידות לטיפול נמרץ מאכלסות חולים קשים במיוחד הנזקקים לניטור קבוע של כל שעות היממה. כל מקרה ומקרה יכול למלא ספר שלם של בעיות, מחלות וקשיים בלתי פתירים. האחזקה היומית של חולה ביחידה שכזו כרוכה בהוצאות נכרות ולמעשה הן המחלקות היותר יקרות בכל בי"ח באשר הוא. ככל שהחולה נזקק ליותר ימי אשפוז ביחידה, המערכת משלמת עליו סכומי עתק. באם אנו נצמצם את מספר ימי האשפוז ההוצאה למערכת תפחת משמעותית והנטל על כל אחד מאתנו יקטן. בנוסף, האדם עצמו יסבול פחות וזה מאד משמעותי מבחינתי וכך גם משפחתו. ההחלמה במקרים כאלו תהיה טובה יותר מאשר במצב הטיפולי הרגיל. הטיפול יהיה נטול תופעות לוואי. האנשים יהיו נטולי כאבים או רק מעט סבל שכזה וזאת על רקע ההשפעה של הדיקור על כמות האנדורפינים המופרשים, שינו ברמות הסרוטונין וברמות הגאבא-נוירוטרנסמיטור נוסף המעביר את תחושת הכאב ממוח השדרה אל הקורטקס התחושתי. האם ניתן למדוד את הסבל כמדיד לכסף? לעניות דעתי לא. הסבל של הכאב הוא הכאב הגופני והנפשי שמהווה סבל מהותי לאדם הכאוב ועל כל אלו ישנה הקלה וזה הרבה.
אני מציע טיפול יעיל, זול אשר ניתן להכניסו בקלות רבה ליחידות לטיפול נמרץ, לאפשר לכל החולים לקבל טיפול שכזה בשילוב עם הטיפולים הרגילים. אנו יכולים לתת איכות חיים מעבר למקובל בקרב חולי לב הסובלים מתעוקת חזה הקשה לאיזון ולאלו הסובלים מהפרעות קצב. בטוחני כי נצליח לבטל צורך בביצוע צנרור וטרכיאוסטומיה בקרב חולים מונשמים. אני מאמין כי ניתן לבצע עבודות מחקר קליניות בשאלה האם אנו עוזרים לחולים בעזרת הדיקור. לעניות דעתי התשובה שתתקבל תפתיע גם את המטפלים בדיקור ובודאי שאת הצוות הרפואי הרגיל. אני מחכה ליום בו זה יקרה ומאמין כי זה יבוא אך הדרך עדיין ארוכה. טרם נגמרו המקרים המשלמים באיכות חייהם וגם בחיים עד אשר זה יקרה. התהליך דורש כנראה זמן הבשלה למרות שהוא ארוך כל כך. מכאן אני יוצא בקריאה רמה לקברניטי המערכת הרפואית, אנא גלו פתיחות ותנו לקדמה הישנה לככב ולנסות ולהוכיח את יכולותיה. רק דרושים האנשים הטובים שיעזו ויוכלו לטפל ביחידות הללו ובהצלחה.
מספר דוגמאות לטיפול במצבי חירום:
1. בחולה מחוסר הכרה.
2. "מכת חום".
3. התקף אפילפסיה.
4. היסטריה.
5. כאבי-ראש.
6. שוק.
7. מצבים חריפים בעיניים. (כוויות, דלקות למיניהן ועוד ).
8. מצבים חריפים באוזניים. ( כאבים, ורטיגו, דלקות ועוד ).
9. מצבים שונים באף. ( דמום - אפיסטקסיס, נזלת וסינוסיטיס ועוד ).
10. התקף אסטמה.
11. התקף גיהוקים בלתי פוסקים.
12. כאבים תעוקתיים , אי-ספיקת לב והפרעות קצב הלב למיניהן.
13. בעיות במערכת העיכול. ( גסטריטיס, גסטרואנטריטיס, כאבים, כיב פפטי, אפנדציטיס, אבנים בכיס-מרה ועוד ).
14. עווית בכליות.
15. כאבי-גב.
16. עצירת שתן.
17. כאבים שלאחר ניתוח.
18. כאבי ווסת.
מבט אישי:
ברצוני להביא בפניכם את ניסיוני בטיפול בחולים קריטיים במסגרת יחידות טיפול נמרץ שונות. בדרך זו אנסה להדגים את היכולת הטיפולית הכבירה הטמונה בשיטת הדיקור הסינית. רק הנפשות הפועלות ביחידות, הנתקלים פעם אחר פעם במקרה הנחשב כאבוד, בו מושקעים משאבי אנוש וממון אדירים. יכול להעריך הצלחה ושיקום של חולים שכאלו. החולים נמצאים במצב קשה במיוחד ויכולתם לשפוט את מצבם והגורמים לשינויים, לקוי. עם כל זה, אי אפשר להלחם בהצלחה. החולה משתפר במהירות, מחולה קריטי ובלתי יציב הופך לחולה מאוזן ובמגמת שיפור. הדרך הטיפולית במצבים חריפים ברפואה הסינית מקובלת על האומה הגדולה בעולם. באופן שכזה חוסכת המערכת הרפואית הסינית הון עתק ויכולה להפנות חלק מהמשאבים הללו לצרכים האמיתיים של צמיחה והתפתחות. אף אנו כעם התלוי כלכלית בגורמי חוץ, חייבים לחשוב כיצד ואיך לחסוך בכסף של המערכת הרפואית, להפחית את הנטל על החברה, להקל על החולה עצמו ועל משפחתו.
מפגשי הראשון עם מקרי הפרעות קצב של הלב התרחש ביחידה לטיפול נמרץ בבי"ח גדול במרכז הארץ. מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב היה צריך להתמודד עם 4 מקרים של טכיקרדיה חדרית שלא הגיבו לשום טיפול תרופתי או זה של השתלת אלקטרודות בלב ( דה-פיברחלטור ). החולים שהו ביחידה כחודשיים ימים ובלא יכולת לשנע אותם למחלקה פנימית או לביתם. בדלית ברירה הסכים המנהל לניסיון הטיפולי בדיקור. המעקב של החולים הללו היה מלא ותחת ניטור של מכשירים. כעבור שעה מתום הטיפול בדיקור חזר קצב הלב לנורמה. המשכנו עוד מספר טיפולים עד להעברתם למחלקה פנימית ומשם שחרור הביתה.מתוך ה-4 חולים אשר הסיכוי שלהם לשרוד בחוץ היה אפס, נותרו בחיים שניים אשר האריכו ימים ושנים. התמותה של שני החולים האחרים הייתה על רקע בעיות אחרות שאינן קשורות לקצב הלב אשר חזר לנורמה ובגין כך אפשר היה להעבירם למחלקה פנימית והביתה. התוצאה הטיפולית הזו הכתה גלים בין הקרדיולוגים ונפתח צוהר לבצע עבודת מחקר על השפעת הדיקור בהפרות קצב לב שאינן מסכנות חיים. ואכן ערכתי כמה מחקרים עם הקריטריונים הנוקשים של וועדת הלסינקי והתוצאות דברו בעד עצמן. כמעט 90% מהחולים הוטבו ביותר או החלימו לגמרי ושוב לא נזקקו לטיפול תרופתי העשיר בתופעות לוואי שליליות. העבודה הייתה מרתקת יען כי עלינו על סיבות מדהימות להתפתחות הפרעות קצב לב. אזכיר רק כמה אנקדוטות, ילדה כבת 5 נמצאה אלרגית לצבע צהוב, וכל חשיפה לחומר במזון מהצבע הזה הסתיים בהתקף. מובן שהילדה נמנעה מלאכול צבע צהוב באוכל וסיימנו את הטיפול בהצלחה מלאה. במקרה אחר נמצא כי הקשת נחש בילדות באצבע מסוימת היה הגורם להפרעות הקצב. היו כמה מקרים של תאונות דרכים או פציעה קרבית עם מעורבות אצבעות מסוימות, היוו את הגורם להפרעת הקצב. הסל שלי מלא בספורים מאד מיוחדים של חולים אלו והסיבות להפרעת הקצב ומכאן גם להצלחה הטיפולית.
המחקר הנוסף שערכנו היה על חולי תעוקה שלא ניתן היה לייצבם תרופתית או בעזרת ניתוח מעקפים או טיפול בבלון. באותם ימים עדיין לא הייתה אפשרות השתלת סטנט. הטיפול בדיקור נעשה ללא שום קשר עם הקרדיולוגים אשר החליטו לגבי הטיפול הנוסף, המצב השוטף וההחלטה על ניתוח. והנה, גם במחקר זה מצאנו כי ההשפעה המיטיבה בהיבט הרחב של הסימפטומים של החולים, הניב קרוב ל-90% הטבה. גם זה היה חריג הואיל והיה מדובר בחולים קשים יותר שלא ניתן היה לעזור להם בכל דרך אחרת. האכזבה הייתה בכך, שלמרות התוצאות המרשימות של המחקר, הקרדיולוגים לכאורה שכחו את מה שנעשה הן בטיפול בהפרעות הקצב והן בטיפול בתעוקת חזה. מרגע הפסקת המחקר חולים אחדים הגיעו בכוחות עצמם משום ששמעו מהמטופלים על ההטבה הרבה. המערכת לא השכילה להפנות חולים לטיפול שכזה ובכך אני רואה את כשלון המערכת, חוסר פתיחותה וההדגשה של אשמור על חולי כקנייני הפרטי וגם במחיר משמעותי על בריאתם, הצורך בתרופות על תופעות הלוואי.
מקרה אחר של חולה צעיר בן 36 עם אוטם חריף בשריר הלב אשר גיהק ימים אחדים וללא הפסקה. האיש היה מותש גופנית מהגיהוקים הבלתי פוסקים שלא הגיבו לכל טיפול מקובל בבעיה. בייאושם כי רב פנו אלי רופאי היחידה לטיפול נמרץ לב לנסות ולעזור לאיש שמא חלילה יבולע לו בגין כך. גם במקרה הנוכחי הייתה הטבה רבה החל מן הטיפול הראשון, ולאחר השני פסקו הגיהוקים לגמרי והאיש יכול היה להחלים כיאות מהאוטם בשריר הלב.
אני שקוד על משמרתי ביחידה לטיפול נמרץ לב במוסד בו עבדתי. לפתע מתקבלת הודעה כי גבר צעיר בן 26, איש צבא קבע יגיע אלינו ללא הכרה ולאחר החייאה. האיש המתין לתשובה על לידת ילדו הראשון מאחורי החלון. האחות מבשרת לו את ההודעה המשמחת והאיש צנח ומת. מיד הוזעקו הרופאים במקום ובוצעה ההחייאה. האיש היה בחוסר הכרה עמוק והנוירולוג התקשה לתת לו פרוגנוזה טובה. ההשתתפות האישית שלי באירוע דחפה אותי לנקוט בצעד חריג ולבצע לאיש טיפול בדיקור למרות חוסר הכרתו והיעדר מישהו מבני המשפחה שיכל לתת הסכמה. לא היו לי מחטי דיקור ולכן השתמשתי במחט רגילה של הזרקה. האיש חזר מיד לאחר הדיקור להכרה ומאז נצפתה החלמה מלאה והאיש חזר לתפקוד מלא. האם עזרתי לו או סתם היה נדמה לי? התגובה לטיפול הייתה כה דרמטית ולא היה ספק בלב האחיות עמן עבדתי ולי, כי עשינו את הצעד הנכון והגבר הצעיר חזר מהר ומלא להכרה ולתפקוד.
המקרה האחרון שנדון בו מוכר לבי"ח בדרום הארץ. אשה כבת 40 חולת אסטמה ידועה, אשר בעקבות התקף קוצר נשימה קשה, עברה החייאה. הגיעה לטיפול נמרץ נשימתי וטופלה כמקובל במקרים דנן. שלושה ניסיונות חוזרים להוצאת הצנרור כשלו וההמלצה של המחלקה הייתה לבצע טרכיאוסטומיה. המשפחה לא ניאותה לאשר ביצוע ניתוח השתלת צינור לקנה הנשימה ובקשה רשות לפנות אלי לטיפול. תוך כדי הטיפול ביחידה הוצע הטובוס - הצינור המלאכותי דרכו הונשמה. היה ניטור מלא אחר הערכים בדם כולל חמצון, דופק ולחץ-דם. שום עדות לנזק המו-דינמי לא נצפה ולא הראתה החמרה בחמצון. למחרת חזרנו על הטיפול וכך ב-4 מפגשים עוקבים ביחידה. לשמחת המשפחה והאשה לא היה גבול מההצלחה וביחידה חגגו את האירוע המיוחד. גם כאן כמו במקרים אחרים לא נדרשתי לשוב לפעילות עם חולים בעייתיים למרות שבטוחני כי היו לא מעטים שכאלה.
דיון:
יחידות לטיפול נמרץ מאכלסות חולים קשים במיוחד הנזקקים לניטור קבוע של כל שעות היממה. כל מקרה ומקרה יכול למלא ספר שלם של בעיות, מחלות וקשיים בלתי פתירים. האחזקה היומית של חולה ביחידה שכזו כרוכה בהוצאות נכרות ולמעשה הן המחלקות היותר יקרות בכל בי"ח באשר הוא. ככל שהחולה נזקק ליותר ימי אשפוז ביחידה, המערכת משלמת עליו סכומי עתק. באם אנו נצמצם את מספר ימי האשפוז ההוצאה למערכת תפחת משמעותית והנטל על כל אחד מאתנו יקטן. בנוסף, האדם עצמו יסבול פחות וזה מאד משמעותי מבחינתי וכך גם משפחתו. ההחלמה במקרים כאלו תהיה טובה יותר מאשר במצב הטיפולי הרגיל. הטיפול יהיה נטול תופעות לוואי. האנשים יהיו נטולי כאבים או רק מעט סבל שכזה וזאת על רקע ההשפעה של הדיקור על כמות האנדורפינים המופרשים, שינו ברמות הסרוטונין וברמות הגאבא-נוירוטרנסמיטור נוסף המעביר את תחושת הכאב ממוח השדרה אל הקורטקס התחושתי. האם ניתן למדוד את הסבל כמדיד לכסף? לעניות דעתי לא. הסבל של הכאב הוא הכאב הגופני והנפשי שמהווה סבל מהותי לאדם הכאוב ועל כל אלו ישנה הקלה וזה הרבה.
אני מציע טיפול יעיל, זול אשר ניתן להכניסו בקלות רבה ליחידות לטיפול נמרץ, לאפשר לכל החולים לקבל טיפול שכזה בשילוב עם הטיפולים הרגילים. אנו יכולים לתת איכות חיים מעבר למקובל בקרב חולי לב הסובלים מתעוקת חזה הקשה לאיזון ולאלו הסובלים מהפרעות קצב. בטוחני כי נצליח לבטל צורך בביצוע צנרור וטרכיאוסטומיה בקרב חולים מונשמים. אני מאמין כי ניתן לבצע עבודות מחקר קליניות בשאלה האם אנו עוזרים לחולים בעזרת הדיקור. לעניות דעתי התשובה שתתקבל תפתיע גם את המטפלים בדיקור ובודאי שאת הצוות הרפואי הרגיל. אני מחכה ליום בו זה יקרה ומאמין כי זה יבוא אך הדרך עדיין ארוכה. טרם נגמרו המקרים המשלמים באיכות חייהם וגם בחיים עד אשר זה יקרה. התהליך דורש כנראה זמן הבשלה למרות שהוא ארוך כל כך. מכאן אני יוצא בקריאה רמה לקברניטי המערכת הרפואית, אנא גלו פתיחות ותנו לקדמה הישנה לככב ולנסות ולהוכיח את יכולותיה. רק דרושים האנשים הטובים שיעזו ויוכלו לטפל ביחידות הללו ובהצלחה.
הקליניקה נמצאת ברח' לוי אשכול 50 דירה 3א', שכונת ל ', תל אביב. טל ' 03-6996937
כתובת האתר- www.moshe.org.il
אי-מייל ? moshes50@zahav.net.il
כתובת האתר- www.moshe.org.il
אי-מייל ? moshes50@zahav.net.il
